הוראות נחוצות לשבת פרשת שמיני

על ידי: .מורנו הרב יצחק מרדכי הכהן רובין
נושא: _קורונה Corona
  •  
     

בס"ד ערש"ק לסדר ומפתח אהל מועד לא תצאו פן וכו' תש"פ

הוראות נחוצות לשבת קדש פרשת שמיני

 

יציאה בשבת עם מסכה וכפפות  – מצינו בגמ' ובפוסקים כמה אופנים שמותר לצאת בהם בשבת עם דברים שאינם הלבוש הבסיסי של אדם אך מ"מ נחשבים הם כלבושו כיון שמטרת לבישתם היא להגן על האדם, וכגון דברים שבאים להגן על האדם מצער הגוף[א], ומטעם זה גם לבישת מסכה בזמננו מוגדרת כמלבוש, כיון שמטרת לבישתה כפולה, הן לשמור על האדם שלא ידבק מחולי הקורונה והן שלא ידביק אחרים[ב]. ובכלל זה לבישת כפפות שמטרתם להגן על האדם, ולכן מותר לצאת עם מסכה וכפפות גם במקום שאין בו עירוב שמתוקן כדין[ג]. ויש להקפיד בכל משך הליכתו לא להסיר את הכפפות מידיו ושהמסכה תכסה את פיו, וראה הערה[ד].

 

השימוש בשבת במסכה שיש בחלקה העליון פס מתכת שמסייע להתאמתה לפנים – מותר להשתמש בשבת במסכה שבחלקה העליון יש חוט ברזל [גלוי או מוסתר] שבשעה שמניחים את המסכה  על הפנים מהדקים [או מרחיבים] אותו מעט להתאמתו לצורת הפנים, ואין בזה משום בונה ומכה בפטיש[ה].

 

הדלקת נרות שבת למי ששוהה בבידוד – אדם השוהה בבידוד[ו], אם נמצא בביתו[ז] ואשתו מדליקה בבית היא פוטרת אותו מחובת הגוף של הדלקת הנר[ח], ולכן אם בחדרו יש אור באופן שלא יכשל בעץ ואבן [אף אם זה אור הבא מבחוץ] אין הוא חייב להדליק נרות[ט]. גם אדם השוהה במלונית יוצא ידי חובתו בהדלקת אשתו המדלקת בביתו, ואם יש לו אור בחדרו אינו חייב להדליק נרות שבת[י].

 

שבת פרשת שמיני – מברכין בו את חודש אייר החל בימים שישי ושבת קדש, המולד ליל חמישי בשעה 22 58 דק' 12 חלקים. ואומרים בו אב הרחמים[יא]. ומתחילים לומר פרקי אבות[יב].

 

 

[א] עיין תוס' שבת דף ס"ד ע"ב ד"ה ובמוך, וכן הוא בר"ן שם, ועיין שו"ע סי/ ש"א סי"ג ובמשנ"ב שם ס"ק נ"א דכיון שכוונתה להינצל מצער הגוף אפילו אם ניצלת ע"י זה גם מטינוף הוי דרך מלבוש כשאר מלבושים שהם עשויים להגנת הגוף ומותר. [ואין נידו"ד שייך להיתר יציאה במוך וספוג שעל גבי המכה שמבואר שם סכ"ב דמותר לצאת בהם, דשאני התם שההיתר הוא מפני שהם מרפאים הוו כמו תכשיט].

[ב] לדעת הרופאים לבישת המסכה מגינה בעיקר על האחרים אמנם מועילה אף למי שלובש אותה, ואף את"ל שבפועל זה לא עוזר לאדם שלובש אותה, מ"מ שרי לצאת בה בשבת, והטעם דכיון שלפי מחשבתו של הלובש הדבר בא להגן עליו ממילא חשיב דרך מלבוש.

[ג] ואף ההולך בדרך ואינו מתכנן מראש לפגוש אנשים מ"מ נראה שמותר לו לצאת עם מסכה על פניו, דכמו שמותר לזב לצאת במוך שלו אף אם רק חושש שמא יטנף גופו, דסו"ס חשיב מלבוש, ה"נ כיון שלובש את המסכה מחשש שמא ידבק הוי אצלו דרך מלבוש ושרי.

[ד] מצינו בפוסקים בכמה מקומות שאסרו לצאת עם בגדים מסויימים כאשר יש חשש דילמא יוריד אותם מעל גופו ויבוא לטלטל אותם ד"א ברה"ר, ולכן כתב השו"ע סל"ז שאף שמותר לצאת בשבת עם כפפות, מ"מ יש מי שמחמיר להצריך שיתפרם מער"ש במלבושיו עיי"ש, וסיים השו"ע שראוי לחוש לדבריו. וכתב ע"ז המשנ"ב ס"ק קמ"א ועכשיו נהגו להקל, ואפשר משום כיון שלהרבה פוסקים אין לנו רשות הרבים דאורייתא בזמן הזה ולא שייך לגזור בזה, וסיים המשנ"ב דמשמע מדברי האחרונים דאף שאין למחות ביד המקילין, מ"מ ראוי לבעל נפש להחמיר על עצמו [וכתב הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שהטעם שכתב המשנ"ב שראוי לבעל נפש להחמיר כיון שהחשש שמא יפשוט את הכפפות כדי למשמש בידיו להסיר כינה, מצוי יותר מכל שאר חששות שהוזכרו בש"ס לענין הוצאה ברשות הרבים]. ויש לעיין האם גם במסכה וכפפות נימא כן, או דילמא לא גזרינן בכה"ג שמטרת לבישתו היא מחשש סכנה ואינו רוצה להסיר את הכפפות שמא יגע במשטח מזוהם וכדומה, ועוד שהרגילות אצל בני אדם שאינם מסירים את המסכה לגמרי מעל הפנים אלא מנמיכים ומשנים את מקומה, ובכה"ג הוי שלא כדרך הוצאה ואיסורו מדרבנן, ולא גזרינן בזה דילמא אתי לאתויי. ויש להוסיף שכיון שבדר"כ אין מצוי אצלנו רה"ר דאורייתא אלא כרמלית, ובפרט במקומות שיש בהם עירוב אלא שמחמירים שלא לטלטל, בכה"ג יש להקל.

[ה] עיין מג"א סי' ש"מ ס"ק י"א שכתב בשם האחרונים דמחט שנתעקמה אפילו מעט אסור לפושטה, אמנם נראה דכל זה במחט שכאשר נתעקמה אפילו מעט נחשב הדבר כקלקול ויש חשיבות במעשהו לישרה, משא"כ בנידו"ד שהשינוי הוא כמאן דליתא ואין חשיבות למעשהו ובלא"ה המסכה ראויה לשימוש גם מבלי התיקון.

[ו] וכן אשה הנמצאת בבידוד ואין לה אפשרות להדליק נרות שבת ובעלה מדליק במקומה פוטר הוא אותה מחובת ההדלקה. [גם אשה הנמצאת במלונית וכדומה, טוב שתסמוך על הדלקת בעלה בביתם, כיון שברוב המקרים אין במלונית מקום ראוי להדלקה שיוצאים בו ידי חובה, אמנם אם היא חפצה ויכולה להדליק את הנרות במקום בו היא סועדת, יש לה לידע שבאופן זה צריכה היא לכוין שלא לצאת ידי חובתה בהדלקת הבעל, ולכתחילה עדיף שתדליק לפני שהבעל מדליק בביתם, ואם עושה זאת [בלי ברכה] במקום שיתכן שאינו ראוי להדלקה, עליה לכוין לצאת ידי חובתה בהדלקת הבעל, שאם לא כן יתכן שאינה מקיימת את המצוה כלל]. וכן אם איש ואשה נמצאים במלון והילדים הגדולים נשארו בביתם יוצאים הם ידי חובת הגוף בהדלקה הנעשית בביתם ע"י הילדים, ואם החדר שבו הם שוהים חשוך לגמרי באופן שיש חשש שיכשלו בעץ ואבן צריכים הם להאירו, ואם מאירים אותו בנר צריכים לברך עליו, אך כיון שאסור להדליק נרות בחדרי המלון א"א לעשות כן.

[ז] אף אם המציאות היא שהוא יכול להקפיד ביותר באופן שאינו יוצא מחדרו כלל, דבלא"ה הרי הוא נהנה מהנרות שבבית והרי הוא כשאר בני הבית.

[ח] מדין מדליקין עליה בגו ביתאי, כמבואר בדברי הפוסקים סי' רס"ג ס"ו.

[ט] שהרי את חובת הגוף יוצא הוא בהדלקת אשתו ואין בו חשש שמא יכשל כיון שנכנס לחדר אור [ואף שלכתחילה יש להקפיד לאכול את סעודת השבת במקום הנרות, מ"מ כתב המשנ"ב ס"ק ל"ט שבמצטער הרבה הקלו]. ואם הוא נמצא בחדר חשוך לגמרי צריך שיהיה החדר מואר באופן שלא יכשל בעץ ואבן, וסגי לזה בכל אור שהוא, ואם לצורך כך מדליק שם נרות, יוצא מעיקר הדין בברכת אשתו שחלה על כל ההדלקות הנעשות בבית [ואף שבחדר זה אין נכנסים בני הבית, מ"מ מבואר בספר שולחן עצי שטים סי' ה' ס"ד, שאם יש לאדם חדר נוסף בעירו והוא משתמש שם, ברכת אשתו בביתם הקבוע פוטרת גם את ההדלקה הזו], והארכנו בכל זה במק"א.

[י] ובלא"ה אסור במקומות אלו להדליק נרות בחדרים כיון שהנהלת המלון אינה מרשה לעשות כן.

[יא] רמ"א סי' רפ"ד סו"ס ז' שבימי הספירה אומרים אב הרחמים אף כשמברכין את החודש, וכתב המשנ"ב שם ס"ק י"ח בשם המג"א שהטעם לכך, משום שהיו גזרות באותו הזמן. [מלבד כאשר חל ראש חדש אייר בשבת שאז אין אומרים אותו].

[יב] רמ"א סי' רצ"ב ס"ב, וכתב הלבוש סי' תצ"ג ס"ד הטעם לומר אותם בשבתות שמזמן גאולת מצרים ועד מתן תורה [ויש שחוזרים עליהם לאחר חג השבועות] שפרקים אלו כולם מדברים בדברי תוכחה ומוסר לקבל עלינו עול תורה ומצוות וגם פרק א' מדבר בשלשלת קבלת התורה ממשה רבנו עד סוף כל התנאים.