סדר אמירת ברכת מעין שבע במנין שאינו קבוע

על ידי: .מורנו הרב יצחק מרדכי הכהן רובין
נושא: ברכות
  •  
     

ערש"ק פרשת בהר בחוקותי תש"פ

סדר אמירת ברכת מעין שבע במנין שאינו קבוע

רבים מסתפקים האם במצבנו שכבר כמה וכמה שבועות אנו מתפללים במקומות עראי, האם משך הזמן הרב גורם שנדון את מקומות תפילתנו בעת הזו כמקום של קבע, ויש לאמר ברכת מעין שבע, והנה בכל נידון זה יש להבחין בין המנהג בירושלים לבין שאר מקומות, שבירושלים ישנם הנוהגים לומר ברכה מעין שבע גם במקום שאינו קבוע[1], ועיקר דברינו להלן הוא בהגדרת מה נחשב למקום קבוע ונוגע למקומות בהם לא נוהגים לומר ברכת מעין שבע במקום שאינו קבוע[2].

 

_______________________

[1] ולענין מנהג אמירתו בירושלים עיין בלוח לא"י [פרשת שובה], יש מבוכה בדברי המורים האם נוהג רק בירושלים שבין החומות או גם בעיר החדשה, דעת הגרש"ז אועירבאך זצ"ל דאפשר שרק בתוך החומות דבגלל הקדושה חשיב כבית הכנסת [מובא ספר שש"כ פרק ס"ה הערה נ"ח], והגרי"ש אלישיב זצ"ל אמר שלענין כמה דברים מנהג ירושלים נוהג בכל מקום שהוא בתוך תחום שבת לעיר העתיקה, ואחד מן הדברים הוא ברכת מעין שבע במקום שאינו מנין קבוע שבירושלים נוהגים לאומרו [מובא בספר שבות יצחק פורים].

ויש עוד אריכות דברים בענין זה על מה מבוסס מנהג ירושלים, והאם נאמר דוקא במקום קבוע אלא שאין בו ס"ת או שנאמר בכל מנין שיש בו עשרה אף שאינו קבוע ואין בו ס"ת, עיין בספר בן איש חי שנה ב' פרשת וירא ו', ובספר כף החיים סי' רס"ח ס"ק נ'. ואי"ה עוד חזון למועד.

[2] חשוב להקדים את מה שכתב בשו"ת נובי"ת סי' ט"ו בנידון שבא לפניו בענין אחר וז"ל אהובי ידידי, בדבר שאין לו שורש לא בגמרא ולא בפוסקים הראשונים אין מקום לפלפל בו בראיות תלמודיות. עוד מצינו בתשובה אחרת של הנוב"י [שגם היא עוסקת בענין אחר] יור"ד סי' נ"ד, שכתב לרב השואל וז"ל המנהג של מקומו משונה, ומנהג זה אין לו שום שורש  ויסוד, ובודאי מנהג בורות הוא, ואם כן עשה יפה עשה מר שלא חש למנהג זה, אבל אעפ"כ היה לו מתחילה להודיע לאחד מחכמי העיר, ואם יש שם רב ומורה בודאי שלא עשה יפה שלא שאל אותו מתחילה, והעבר אין ואין להענישו כלל, אבל מכאן ולהבא יהיה זהיר ברוחו שבלי הוראת חכם הראוי להוראה לא יקפוץ לבטל שום מנהג, אף שהמנהג הוא גרוע, עכ"ל.

דון מינה ואוקי באתרין להיות זהיר בענייני המנהגים, ולכן כתבנו את שרשי הדברים ואת מה שיש לדון בהם, וכל מורה יורה לדעתו את המעשה אשר יעשון.